יום שישי, 7 בנובמבר 2008

אוף והמכבסה בקיבוץ אפיקים

לפני שאני מתחיל לשחרר את עמדתי בנוגע למכבסה כדאי שתדעו כמה דברים עליי.
אני שונא כביסה. ובכלל כל מה שקשור לעבודות בבית אני שונא. שונא עד רמה של נאמר, אעדיף לאכול בכלים חד פעמיים כדי שיהיו לי פחות כלים לשטוף אצלי בבית. כביסה מול כל התעסקויות הבית זה אחד הדברים השנואים עליי וזה על שום המורכבות שיש בזה.
אני שונה לאסוף את זה, שונא למיין את זה, שונא לסחוב את זה, שונא להחזיר את זה, שונא לסדר את זה, שונא לייבש את זה, שונא לבזבז על זה זמן. אני שונא אפילו לדעת לעשות את זה. שונא את הידע הזה, לא רוצה אותו.
מאז ומתמיד מכבסה היה פטנט נפלא. באים עם שקית עמוסה מבורדקת ומבולגנת. חוזרים אחרי יומיים שלושה ומקבלים שקית ובה כל הכביסה מקופלת מריחה טוב נקיה ואפילו המכנסיים חוזרות מגוהצות. המחיר היה סביר למדי תמיד שישה עד שבעה שקלים לקילו. הבעיה היחידה הייתה לגור ליד מכבסה. כזאת שאפשר להגיע בהליכה מהבית ולמסור כביסה או לפחות שיהיה מקום לשים את המכונית.
את העיר עזבתי והתחלתי רומן חדש עם מכבסת קיבוץ אפיקים.
לפני כשנה עברתי לקיבוץ אפיקים. שנים חלמתי על הרגע הזה שתהיה לי מכבסה קרובה לבית שתטפל לי בכביסה ואף במחיר נמוך.
המפגש עם המכבסה בקיבוץ אפיקים היה נורא ואיום. כל כך נורא עד שמצאתי את עצמי קונה עוד ועוד בגדים ורק כדי לא להסתבך עם הכביסה ברמת השירות הנמוכה ביותר שנתקלתי בו מימי.
אז קודם כל אני משחרר פה הזהרה מודעת לכל המתכננים לגור בקיבוץ אפיקים. דעו, המכבסה הכי גרועה בעולם זה בקיבוץ אפיקים.
כל כך גרוע עד ש:
תצטרכו להצטייד בהמון שקים - עשרים שח לשק
את הכביסה לא ימיינו לכם - תצטרכו למיין בעצמכם לתוך שקים
את הכביסה יחזירו לכם רטובה בתוך השקים, תלוייה בחוץ כך שכל מי שחפצה נפשו בהעשרת המלתחה שלו באמת שלא צריך להתאמץ
מכונות הייבוש לא פועלות כל משך היום. למשל, בשעות הערב אחרי שאתם חוזרים מהעבודה כמובן זה לא עובד
וכמובן שתצטרכו לרכוש אסימונים מיוחדים כדי להפעיל את המייבש
על כביסה מקופלת אתם יכולים לחלום
גם על כביסה רכה אתם יכולים לחלום
וכשאתם מוסרים את הכביסה אתם חייבים להגיע בשעות הקבלה שזה יוצא באזור שבע בבוקר או משהו כזה.
אוף, זה המילה היחידה שעוברת לי בראש כשאני חושב על המכבסה. אוף אוף אוף עד שבה לי לעוף.

בעבור האוף והשירות הנפלא הזה תצטרכו לשלם שישה שקלים לקילו, ממש כמו בעיר.
העיר היקרה הזאת שהשכירות שם כל כך גבוהה כך שאין ברירה אלא לגבות מכם מחיר גבוה
אותה עיר יקרה שתעניק לכם שירות אמיתי, הכולל הפרדה, מיון, מרכך, חיוך, קיפול וגיהוץ באותו מחיר. 

אבל יש גם דובדבן בכל הסיפור הזה. ממש שמחה לאיד.
המכבסה הזאת. זאת שלא נותנת שירות ומצד שני גובה מחיר גבוה. המכבסה הזאת של קיבוץ אפיקים בפשיטת רגל.
נשאר לה רק עוד חודש למרר לי את החיים ולגרום לי להוציא כל כך הרבה מילים רעות על מי שלא מסוגל לתת לי שירות במחיר סביר.
אף אחד לא חשב בקיבוץ שאולי פשיטת הרגל הזאת באה מכיוון שלא נתנו שירות. ואז לא באו לקוחות. ואז לא הרוויחו כסף, ואז פיטרו עובדים, ואז סגרו את המייבשים בשעות הערב, ואז סגרו את קבלת הקהל בחצי מהשעות כי אין כוח אדם, ואז פחות אנשים באו לקבל שירותי כביסה, ואז הפסידו עוד כסף, ואז נתנו פחות שירות. כנראה שאף אחד לא חשב. או לפחות לא תרגמו מחשבה למעשה. אז עכשיו כשהסוף ידוע אני מחכה להתחלה החדשה. אני וערימת הכביסה העצומה שלי.

אז יש לי חלום.
חלום אמיתי, חלום שבו:
בבית שלי ערימות הכביסה לא יידחו חודשים רק על שום הסרבול וההתעסקות הארוכה
לא אבלה אחת לחודש בחנויות בגדים כדי לרכוש תחתונים וגרביים חדשות
חלום שבו אוכל למסור את הכביסה גם אחרי שעות העבודה שלי
חלום שבו אקבל את הכביסה מריחה רכה ומקופלת
חלום שבו אשלם מחיר שווה לכל נפש בעמק הירדן
חלום שבו מחייכים אליי כשאני מגיע למכבסה ויש לי סיבה לחייך בחזרה

מדהים שאני גר בקיבוץ ועדיין צריך לחלום על מכבסה.
אוף...


יום שני, 29 בספטמבר 2008

שנה טובה


סוף סוף יש לי סיבה לכתוב פה משהו. למרות שאני מתעצל לכתוב פה מלא דברים אחרים מעניינים. כמו על החוברת האחרונה הדר 2 ועל העבודה על החוברת החדשה הדר 3. ועל כך שהחוברות החדשות בקרוב תהיינה בצומת ספרים ושניתן להשיג אותן בחנויות הקומיקס ופרוייקט מעניין שעינו אני ואהוד בר-אל עם חברת הייטק. בקיצור יש לי מלא מה לספר אבל בחרתי מכל אלו להגיד שתי מילים טובות.
אז שנה טובה והרבה רוח שטות ויצירה.

יום שני, 15 בספטמבר 2008

שלום לכולם

אז הנה גם לי יש בלוג
ככה שתוכלו להגיב לכל מני דברים שיש או אין לי להגיד
פה אני אפרסם מדי פעם על החוברות החדשות שלי
וכל מני פרוייקטים שאני עוסק בהם ואולי אף אחשוף פרטים מרשיעים על חיי הסודיים בתור איש החראיש. יצא לי שם מעניין. דווקא נראה לי קטע מצחיק. אז כן אתם תראו פה סטריפים על איש החראיש.

זהו נתראה בקרוב ברשומה הראשונה שלי